ספרים
מאמרים
איך זה נעשה
יצירתיות
האומנות
חומרים
רב תחומי
פרסומות
ENGLISH
הקישור הקודם
|
בניגוד לסטנדרטים אחרים או אי שיפוט
השוואה היא המדד על פיו אנו שופטים כל דבר יופי
מדע ביצועים פילוסופיה דת חוכמה
וגם אומנות
כאן המונה ליזה משמשת כתמונת ייחוס
לתמונות המיצגות את אומנות הציור
בתמונה היהלום שלא קיים - בתלת מימד גיורא אשכול
האומנות כפריוילגיה של עשירים!
כאשר הייתי בשירות הצבאי, הוצבתי לשלשה שבועות ברפידים.
החברה הביאו שש בש, דומינו, וקלפים. ואני הבאתי עיפרונות ציבעוניים.
נשכבתי על המיטה הנמוכה באחת מארבע המיטות הדו-קומתיות שהיו בחדר,
ושהיו חלק ממבנה טרומי של קירות גבס, והתחלתי לצייר על הקיר אשה שוכבת
לצידי ערומה עם קסדת טייסים על ראשה.
...תוך כמה ימים היו לציור מעריצים מהבסיסים בסביבה ועם הצעות כספיות.
ואז נתקלתי לראשונה בתופעה של כסף בתמורה לאומנות.
מקריאה בספרי אומנות התקבל אצלי הרושם שציירים מציירים, ולא מתפרנסים.
אבל מי משלם עבור הציורים? ...העשירים!
את עבודותיו המופלאות של מייקלאנג'לו לדוגמא מימנו עשירים,כך רראתי בסיפרו של סטון,
והסיבה הייתה להרשים את הפטרונים העשירים,
40 פסלי שיש יקרים וכנסיה הוזמנו על ידי אפיפיור אחד רק כדי להאדיר את שמו.
את הקפלה הסיסטינית הוא צייר לאפיפיור אחר ללא רצון ומחוסר ברירה,
ורק מפני שהיו חלקים מכוערים בקפלה שהיה צריך להסתיר.
וכך התנהלו העינינים מאות שנים.
עד שקמה קבוצת אומנים שהחליטו שהם מציירים למען הציור, ומוותרים על כל תמורה.
כמובן שהם מכרו ציורים בודדים לאנשים שלא הייתה להם בעיות קיומיות.
ואז הגיעו ההדפסים וכל אחד יכול היה להרשות לעצמו לקשט את ביתו
כתחליף זול לאומנות אורגינלית יקרה. אבל העיקרון נשאר האומנות היא לעשירים בלבד.
וככל שתהיה האומנות יותר טובה, ומחירה גבוה יותר, היא תוגבל יותר לאנשים שכבר יש להם הכל.
יום אחד בלוס אנג'לס מכרתי ציור בעשרות אלפי דולרים לאדם עשיר מאד.
והייתי עד לאירוע שבו הקונה עם בית השווה מליונים, ורולס-רוייסים בגראג, מראה לחבריו בגאווה את רכישתו.
הבנתי שלא אוכל לשבת לצייר חודש, או שלשה, או שנה ציור, ולצפות שהוא ימכר לאדם שמתלבט
בין טלויזיה, מכונית ולבין ציור מושקע. ובטח שלא לאדם עם קשיים לגמור את החודש!
ומה שמניע את העשירים לקנות אומנות, זה השוויץ שהם יכולים להרשות לעצמם,
או שהנה הם גילו משהו איכותי, או חשוב שחבריהם פיספסו.
ואני בעצם לא יכול להרשות לעצמי להחזיק ציורים שלי... כאשר הכסף מדבר!
ואז התגלה מרכיב נוסף לערך ה"אומנותי"... עד כמה היוצר הוא מוכר, או מפורסם.
מימד זה יצר אצל העשירים את הסיפוק שרכישתם היא ידועה בציבור.
והאומנים התחילו לחפש פירסום... וכל דבר הולך.
אני זוכר שהיה פעם צייר אלמוני שחטף ורצח ילד קטן בארץ...ואנשים חטפו את עבודותיו!
ולאמנים התגלה טריק חדש לקבל פירסום, וכסף, והכרה...הקונטראורסיה.
הקונטראורסיה (יצירת מחלוקת) מבוססת על סכסכנות. לדוגמא השחקן מל גיבסון יסכסך בין הנוצרים
ליהודים בסרטו על מותו של ישו הנוצרי, ומהרעש והכעס הוא גרף מליונים.
או אמן ישראלי שמציג את הישראלי כרוצחים חסרי לב של פלסטינאים מסכנים (בשוודיה
מדינה שקל למכור בה שינאת ליהודים)והשגריר שלנו במקום נאבד עשתונות
והאמן זוכה לחשיפה עולמית.או אמן בינוני שבתיאום עם בעלי מוזיאון שם אסלת שירותים
במוזיאון מכובד. הציבור משתולל..זאת אומנות? והוא זוכה להיות כוכב עולמי ועבודתו
לאומנות על. (באינציקלופדיה בריטניקה כתוב שפרש בגיל ארבעים, ושהוא מתמסר....לשחמט!)
כלומר קונטראורסיה = פירסום וחשיפה = מכירות = כסף. וכל זה מחוץ להשגה לציבור הרחב.
גם האומנויות של "בואו נהיה אורגינלים", "בואו ונזעזע אותכם", "נגעיל", "נבזה דברים מקודשים" וכו
הם למעשה פועלים על אותו העיקרון. וכמובן שהליגה הלאומית נמצאת במקום הכי מפורסם
הכי עשיר, הכי נחשב.. בעיר ניו-יורק שבארה"ב, וכל השאר פרובינציאלים, וחקיינים!
אבל היום גם הכל ביזנס, אז כדי להתפרסם, צריך לשלם....
רוצה כתבה בעיתון "אתה גאון הדור"....כסף למבקרים. רוצה תערוכה ב"מקום נחשב"... כסף
לאוצרים. רוצה מכירה פומבית שהמחיר "פתאום" גבוה... שוחד לכמה אנשים וכו.
ועכשיו העשירים טועמים את טעם השוויץ..... הם קונים וקונים אומנות שאין להם מושג מה ערכה.
הם לוקחים יועצים ואוצרים שלהם גם כן אין מושג מפני שהפרסום הוא לא ממש מוצר.
ומי שקובע את הערך הם האנשים ש"מריצים את האומנים שלהם" כמו מניות, ללא קשר לאיכותם!
פגשתי לאחרונה אדם מאד עשיר מהבורסה שקיטר על שכל רכישותיו בעשרים השנים האחרונות
ירדו לטמיון.... העבודות התפרקו, איבדו ערכם, או עיניין ציבורי, וכבר עדיף לו להשוויץ באוטו, בסלון,
בחברים מהממשלה, וכבר אי אפשר לסמוך על אף אחד! אמן עכשוי שתמכתי בו שנים הוא מוסיף
איבד כל ערך... ולמכירה פומבית שהגיע אליה בעילום שם ניסו למכור לו עבודה של "האמן שלו"
בעשרות אלפי דולרים, והיא נמכרה לבסוף רק במאות.
אבל "לי" יציקת ברונזה לפסל של (30ס"מ גובה) עולה שש מאות דולר,
מי יכול להרשות לעצמו לקנות אפילו במחירי עלות? ואיך מתמחרים אומנות באמינות.???
יש משחק נחמד בפייסבוק שנקרא OWNED ושם אנשים שמים חמש עשרה תמונות (כל תמונה הולכת, גם של הסבתא על גלגלים) בקופה והאנשים בכל הרשת ואנשים קונים אותם באופן וירטואלי. המשחק נותן למשתתף
לרכוש כלים ולהבין מה הוא בעצם אוהב ועד כמה הוא נדרש לשלם בהתאם.
וזאת אולי אומנות חדשה שאנשים צריכים ללמוד... איך לסמוך על דעתם ולא לקבל בצורה עיוורת דעות
והמלצות של אחרים!
ואולי משם יגיעו כמה תשובות... לכמה שווה אומנות!
שימו שם תמונה ותראו תגובות של אנשים כמותכם.
והעשירים... הם יכולים לספוג הפסדים על שוויץ ללא קבלות.
כי זאת הפריוילגיה שלהם..
|
|
|
|
|
אנימציה
מודלים
ציור
רישום
פיסול
לימודים
קישורים
מידע
אודות
דוא"ל
הקישור הבא
|